המסורת היהודית על חיות

"טוב-יהוה לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים, קמ"ה, 9).

"יודע צדיק נפש בהמתו, ורחמי רשעים אכזרי" (משלי, י"ב, 10)

"וכן נאסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, סייג והרחקה, שמא ישחט מהם הבן לפני האם, כי צער בעלי חיים בכך גדול מאוד, כי אין הבדל בין צער האדם בכך וצער שאר בעלי חיים, כי אהבת האם וחנינתה על הבן אינו תוצאה של ההגיון, אלא פעולת הכוח המדמה המצוי ברוב בעלי החיים כמציאותו באדם" (הרמב"ם, מורה נבוכים, חלק שלישי, מ"ח)

"פה אתה עומד בפני הוראת ה', שמחייבת אותך לא רק להימנע מגרימת כאב מיותר לחיה כלשהי, אלא לעזור, וכשאתה יכול, להפחית את הכאב כשאתה רואה חיה סובלת, אפילו כשזה לא אשמתך (רבי שמשון רפאל הירש, ספר חורב, פרק 60, ס' 416).

המושג "נפש חיה" מתייחס בבראשית א', 21 ו-24 לחיות וגם לאנשים. משה רבנו ודוד המלך נמצאו מתאימים להנהגה הודות ליחסם הרחום לכבשים בהשגחתם. רבקה נקבעה מתאימה להיות אשת יצחק בזכות נדיבותה שהתגלתה כשהשקתה את עשרת הגמלים של אליעזר, העבד הראשי של אברהם. רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, הוכה בכאב מיד שמים שנים רבות עקב יחסו הקשוח לעגל בדרך לשחיטה.

לפי עשרת המצוות, בעלי חיים, כמו אנשים, מצווים לנוח ביום שבת (שמות, כ', 8-10, דברים, ה', 12-14). על פי רש"י, משמעות מצווה זו היא שבעלי חיים צריכים להיות חופשיים לשוטט ביום שבת ולרעות בחופשיות.

תפילת שחרית מכילה את ההצהרה הבאה: "ברוך מרחם על הבריות". ישנן אמירות שונות רבות במסורת היהודית על החמלה והדאגה של ה' לכל יצוריו. היהדות מחנכת כך שאנשים יחקו את החמלה האלוהית הזאת.

המציאות של חקלאות בעלי החיים המודרנית

בעוד שהמסורת היהודית שמה דגש על חמלה כלפי בעלי חיים ומצווה להימנע מלגרום להם סבל (צער בעלי חיים), התנאים שבהם בעלי חיים גדלים בשביל אוכל הם שונים במידה רבה מאלה שהתורה תוכל לאמץ.

אפרוחים גדלים לשחיטה במקום סגור תחת צפיפות, מניפולציות גנטיות והורמונליות, חיים בזוהמה, נושמים אויר מזוהם, ולמעשה כולם סובלים מבעיות בדרכי הנשימה ועיוותים ברגליים.
תרנגולות מטילות ביצים נדחסות בקבוצות של 4-7 לכלוב מתכת של 45 על 50 ס"מ, ללא יכולת להסתובב, למתוח את כנפיהן או למלא אחד מיצריהן. הן לא יכולות לעמוד בנוחות על רצפת התיל, והצואה נופלת על העופות שבכלובים שלמטה. לפני השחיטה, 88% מהתרנגולות סובלות מעצמות שבורות. מקוריהן נקטעים בסכין חמה, הגורמת סבל כה רב עד שתרנגולות רבות לא יכולות לאכול וגוועות ברעב.
בכל יום, נפטרים מלמעלה מחצי מיליון תרנגולים, חסרי תועלת לתעשיית הביצים, ע"י דחיסתם לשקיות ניילון, בהם הם נמחצים ונחנקים למוות.
פרות סובלות מסירוס, סימון בברזל מלובן ועקירת או חתיכת הקרניים, ללא שום הרדמה.
כדי לייצר כבד אווז, ברווזים ואווזים מפוטמים בכ-2 ק"ג של תבואה ביום בעזרת מתקן האכלה שמונע ע"י אוויר. העופות סובלים מכאב בל ישוער. לבסוף, אחרי 25 ימים של ייסורים כאלה, כאשר העוף מעורפל מכאב ואינו יכול לזוז, הוא נהרג, והכבד הענק, שנחשב למעדן, מוסר ממנו.
פרות חלב בד"כ נקשרות למקומם, מופרות כל שנה ועגליהן נלקחים מהן מיד לאחר הלידה, כדי לגדול להיות בשר-עגל.
עגלי בשר ננעלים בתא מחורץ, חשוך וקטן בלי מקום להסתובב, להתמתח או אפילו לשכב. כדי להשיג את הבשר העדין והלבן שנדרש ע"י הלקוחות, יצרני בשר העגל מגדלים את העגלים אנמיים בכוונה באמצעות דיאטה מיוחדת חסרת ברזל ורבת קלוריות. הם קושרים את ראש העגל לתא ומונעים ממנו ללקק את הברזלים של התא והשתן שלו כדי לספק את תשוקתו העזה לברזל.

"מכל מה שנאמר האם התורה תאשר את 'חוואות החרושת' , שנוהגת בחיות כבמכונות, עם חוסר רגישות גלויה לצרכים ולאינסטינקטים הטבעיים שלהן." (רבי אריה כרמל, Masterplan: Its Programs, Meanings, Goals, Feldheim, 1991, p. 69).

"... היחס הנוכחי לבעלי חיים במסחר במשק החי בהחלט הופך את צריכת הבשר ללא קביל מבחינה הלכתית, כתוצאה מתוצר של אמצעים לא כשרים". (רבי דוד רוזן, לשעבר רב ראשי באירלנד, Rabbis and Vegetarianism, Micah Pub., 1995, p.53).

יהדות, צמחונות, ובריאות
יהדות, צמחונות ואיכות הסביבה